פסק-דין בתיק ת"ק 11903-08-12

בכתב התביעה מגולל התובע את פרשת נסיעתו לארגנטינה, ביחד עם חתנו, כאשר בדרכו מישראל לארגנטינה, נסע עם הנתבעת עד מדריד, היא תחנתו הראשונה.

משם, טס עם חב' תעופה אחרת, אייר אירופה, עד לבואנוס איירס שבארגנטינה.

בחזרה, טס באותן החברות.

משמע, מארגנטינה למדריד טס בחב' אייר אירופה וממדריד לישראל טס עם הנתבעת.

לטענתו, בדרכו מארגנטינה בחזרה למדריד, הוצע לו על ידי נציגי אייר אירופה להעמיס שתי מזוודות שלו בבטן המטוס, ללא כל תשלום נוסף, ואכן כך עשה.

בהגיעו למדריד, וכאשר מזוודותיו הועברו ישירות למטוס של הנתבעת, בדרכו לישראל, חוייב התובע על ידי הנתבעת לשאת בתשלום קנס בסך של 100$ בגין כבודה עודפת, היא המזוודה השניה שהועמסה עוד בארגנטינה בבטן המטוס.

כל ניסיונותיו של התובע לשכנע את נציגי הנתבעת כי אינם זכאים לדרוש הימנו את תשלום הקנס לא צלחו ונציג הנתבעת הציע לתובע לפעול להוצאת המזוודה העודפת מבטן המטוס.

בכתב התביעה תיאר התובע את מסכת האירועים והתלאות שעבר במדריד, בניסיון לאתר את המזוודה ולהימנע מהתשלום של הקנס וכאשר בסופו של דבר נאלץ לשלם את הסך של 100$.

התובע עותר לחייב את הנתבעת להחזיר לו את הסך של 100$ וכן לפצותו בגין עוגמת הנפש הרבה אותה חווה, כאשר, לטענתו, לא היתה הנתבעת רשאית כלל לדרוש הימנו את תשלום הסך הנ"ל, הן מחמת שהמטען הועמס כך מלכתחילה על ידי חב' אייר אירופה ורק הועבר מחברה זו אל הנתבעת, ללא כל התערבות מצידו של התובע וכן כי, מכל מקום, היה על הנתבעת ליידע את התובע מראש בדבר ההנחיה החדשה יחסית על כך שלא יהא רשאי להוביל שני פריטי מטען בבטן המטוס.

בכתב הגנתה, טענה הנתבעת כי חב' אייר אירופה היא שביצעה את קטע הטיסה המשמעותי במכלול הנסיעה מישראל לארגנטינה ובחזרה וכי מדיניותה שלה, של אייר אירופה, היא המכריעה.

עם זאת, בפועל, מדיניותה של חב' אייר אירופה זהה לזו של הנתבעת, משמע - כל נוסע יוכל להטעין בבטן המטוס יחידת כבודה אחת בלבד, שמשקלה לא יעלה על 23 ק"ג.

כל חריגה במספר היחידות תגרור גביית קנס בשל כבודה עודפת.

לטענת הנתבעת, גם אם חב' אייר אירופה לא גבתה מהתובע כל תשלום עבור הכבודה העודפת, וזאת עם הטענת הכבודה במטוסה ביציאה מארגנטינה למדריד - היתה היא, הנתבעת, זכאית לעשות כן, גם אם הכבודה הועברה ישירות מהמטוס של חב' אייר אירופה למטוס של הנתבעת.

מכל מקום, המשיכה הנתבעת וטענה, מי שאחראית לפיצוי התובע בגין נזקיו, ככל שייקבע כי נגרמו לו, הינה סוכנות הנסיעות - ב.ד. גרייבר שירותי תיירות בע"מ, שבאמצעותה רכש התובע את חב' התיור וכי לכן הינה מגישה הודעת צד ג' כלפי סוכנות הנסיעות.

כל זאת, מחמת שעל הצד השלישי היתה מוטלת החובה ליידע את התובע בעניין הכבודה ומשלא עשתה כן - עליה לשאת בנזקי התובע.

הצד השלישי הגישה כתב הגנה להודעה שנשלחה לה ובו טענה, בין היתר, כי לא ניתנה רשותו של ביהמ"ש להגיש הודעת צד ג' וכן כי הינה תאגיד ועפ"י קביעות החוק לא ניתן להגיש בביהמ"ש לתביעות קטנות הודעת צד ג' כנגד תאגיד.

לגופו של עניין, טענה עוד כי על הנתבעת היתה מוטלת החובה לפרסם את מדינות הכבודה שלה ואם הנתבעת גבתה שלא כדין תשלום מהתובע - הצד השלישי אינה אחראית לפיצוי התובע בגין כך.

במועד שמיעת ההוכחות, לא התייצב בביהמ"ש נציג מטעמו של הצד השלישי.

לאחר שהובאו בפני ביהמ"ש מלוא הנתונים, הן בכתבי הטענות והן בטענות הצדדים בביהמ"ש, הנני קובעת כי יש לקבל את טענת התובע שהנתבעת לא היתה רשאית לדרוש הימנו תשלום בגין כבודה עודפת, בסך של 100$, כפי שדרשה וכפי שהתובע נאלץ לשלם, כאשר קיבלתי את גירסתו שלא עלה בידו, למרות מאמציו, לעשות להוצאת פריט מטען אחד שלו מבטן המטוס בשדה התעופה במדריד.